"אחת, שתיים , שלוש!" צעקו יחדיו לירון, שי, ומיכל ומחצו אותי תחתן .

פקחתי את עיניי והבטתי על שלושתן, אם ספסל מרגיש ככה , אני מתחילה לעמוד.

" תתעוררי" צעקה לירון והעיפה לי את הכרית שלה לפרצוף.

" תקומו ואני אשמח לעשות את זה" צעקתי עליהן בתגובה והחזרתי את ראשי לכרית.

" לא אשמתי שמיכל שמנה" ציחקקה שי וקמה מעליי.

" אני שמנה? את פרה" אמרה מיכל קמה ממני ומשכה את לירון מעליי.

התיישבתי במיטה , קופאת מקור ועדיין מרגישה את הכאב ואת הסימנים שהישבנים הגדולים שלהן סימנו על גופי.

" שלושתכן שמנות, שברתן לי את הגב!" צעקתי ונשכבתי על גבי במיטתי.

" למי את קוראת שמנה" צעקה לירון והעיפה לי חבטה הגונה על פניי, עם הכרית.

" לך" קמתי מהמיטה וברחתי מלירון בהמשך המסדרון בעודי מצחקקת.

הבטתי לאחור לעבר לירון והכרית,  ופתאום לירון נעצרה כשהבעה של ‘תיזהרי’ מרוחה על פניה.

המשכתי לרוץ ופתאום הרגשתי חבטה חזקה מבטני ומעלה ונפלתי על הרצפה , כשישבני הוא הנחבט.

" אאוץ’" קמתי והתחלתי ללטף את ישבני, שנראה לי שהחליף צבע לאדום.

" סליחה" שמעתי קול מוכר ממלמל.

" לא, זאת אני רצתי ולא שמתי לב…" אמרתי והבטתי לרצפות על הרצפה מתביישת מעצמי.

" תסתכלי עליי" אמרה הדמות והרימה את ראשי עם ידה.

" יואב" צעקתי מוכת הלם ותדהמה.

" פעם שלישית גלידה" אמר לי וחיוך נפרס על פניו, הוא הזיז את הארון שעמד בצד, ליד המדרגות והתקדם לכיוון חדר מספר 5.

הלכתי במהירות לכיוון לירון " למה לא אמרת לי?" שאלתי אותה בטון כועס ונכנסתי לחדר , והיא אחריי.

" מה יכולתי לומר לך?" שאלה לירון ופתחה את אחת מדלתות הארון.

" לומר לי ‘ תיזהרי, משא כבד מלפנייך’ או משהו כזה" עניתי לה ופתחתי עוד דלת בארון.

" אז יואב הוא משא כבד?" שאלה לירון מצחקקת כשהוציאה חולצה אדומה ומכנס לבן.

" כנראה" עניתי לה והוצאתי סרבל ג’ינס קצר וחולצה כתומה.

" תיקחי חולצה אדומה" אמרה לי לירון ושלפה מארוני חולצה אדומה עם פרחים כתומים.

" תודה, אגב, איפה שי ומיכל?" שאלתי את לירון והוצאתי מגפיי עבודה חומות וגרביים לבנים שגררתי מהעבודה שלי בבית.

" היא הלכה לחפש את יואב, ושי הלכה לחפש אוכל" ענתה לי וסימנה לצאת החוצה כדי שתוכל להתלבש.

*

כשגמרנו להתלבש יצאנו חוצה לעבר חדר האוכל , לארוחת הבוקר וחלוקת התפקידים.

*

כשהגענו לחדר האוכל שעודנו מפטפטות וצוחקות על שטויות , קלטנו באוזנינו קול מוכר שקורא לנו.

" לירון, מאיה" צרח דניאל ונופף לנו.

" ההההההההההההההיייייי" צרחה לירון רצה לעברו ונתנה לו חיבוק דוב.

ואני הלכתי אחריה ונעמדתי מאחורי שון.

" יש לכם משהו לספר לי?"  שאלתי במבט תמים.

" לי יש" אמר דניאל שהצליח סוף סוף להשתחרר מהחיבוק הענק שנתנה לו לירון.

" יש לי חברה" אמר ולירון נעמדה לידי.

" אז אסור לחבק ידיד?" שאלה לירון ותפסה את ידי בעדינות.

" מותר, אבל את חונקת כמוה" אמר דניאל וצחקק ואחריו כולם במקהלת צחוקים.

" יאלה, זזנו להביא אוכל" אמרה לירון וגררה אותי לטור של הצלחות והאוכל.

לקחנו צלחת והתחלנו להעמיס את אוכל על הצלחת.

*

" שמנות" סינן דניאל וצחקק שחזרנו מהטור.

" תיזהר לירון אלימה בנושאים האלה" הזהרתי והסתכלתי על לירון שהאדימה יותר מרגע לרגע,ולשניה אחת היה נראה כאילו יוצא לה עשן מהאוזניים.

" כדיי שתתחיל לכתוב צוואה ותזכור כמה אני אוהבת אותך" קרצתי לו והתיישבתי בשולחן , מניחה את שתי הצלחות סמוך אחת לשניה.

" קראת- לי- שמנה?" נשפה לירון בזעם לעבר דניאל.

"לא," אמר דניאל והביט לתוך עיניה במבט חודר ורגיש, עד שלירון נרגעה הוא כבר התחיל לומר משהו אחר. " קראתי לך דבה" אמר והתחיל לרוץ בין כל התלמידים ולירון אחריו.

" נכון שהם מתוקים יחד?" אמרתי וכולנו התחלנו להתפקע מצחוק.

" היי מה קורה?" שאלה רוני והתיישבה לצידי, נותנת לי נשיקה בלחי.

" היי רוני" מילמלתי בין צחוק לצחוק.

" על מה צוחקים?" שאלה רוני בהתעניינות.

" נכון שהם זוג יפה?" אמר גבריאל והצביע לעבר לירון ודניאל.

" בטח" ענתה רוני והתחילה לצחוק בקול רם כל כך, שמיד אחריי זה, הגיעו שי ומיכל עם צלחות מלאות באוכל.

" נכון זוג מדהים?" שאלה רוני והצביעה לעבר לירון ודניאל.

" זוג משמים" ענה גבריאל ששם לב שדניאל הפיל בדרכו קנקן מים מלא ליד לירון ובגדיה התמלאו מים.

" מקנקן מים" עניתי וצחקנו עוד קצת.

" רוני תכירי, גבריאל," הצבעתי על גבריאל, "שון" הצבעתי על שון, "ורון" הצבעתי על רון, "הם שלישיה" אמרתי בקול מתנשא דומה במעט לטון של מורה.

" כן המורה, הכנתי שיעוריי בית" ענו לי שלושתם יחדיו והצדיעו, לקול צרחותיו של דניאל.

" ואלו ששם הם לירון, ודניאל." בצבעתי על לירון ואז על דניאל , שהתחבא באותו זמן, ובאצבעי גיליתי לה את מקומו.

" סליחה דניאל" צעקתי לעברו והמשכתי בהיכרות.

" ואחרונות, שי ומיכל" הצבעתי עליהן כל אחת בתורה ועברתי ליד גבריאל.

" ואני" צעק מאחורי יואב , ורץ לתת חיבוק לרוני.

" יואבי!!!" צעקה רוני וחיבקה אותו.

שניהם התיישבו לידי ולאחר דקות ספורות, התקרבה אלינו מישהי שנראית כמו מורה , ודחפה מעט את דניאל ולירון, שהתיישבו לפנינו במבט מבוייש.

המשכנו לאכול ולדבר עד שנשמע קול מהרמקולים שאמר:

" תלמידים יקרים שלום רב,

רציתי להודיע היכן תוכלו למצוא את תפקידייכם לשבועיים הראשונים בבית הספר, בהם, לא נלמד בכיתה, אלא בשדות.

את התפקידים תקבלו במזכירות.

אף אחד לא נכנס למזכירות,

כולם מחכים מחוץ לדלת ונכנסים אחד אחד,

תודה רבה,

מנהלת בית הספר" לאחר מכן נשמע צפצוף קל והרמקול נסגר.

*

עידכנתי את הפרק, השקעתי הרבה זמן מחשבה ועבודה,

מקווה שאהבתם , מצפה לתגובות,

שיר

הן הביטו בנו מחייכות ואנחנו חייכנו חיוך מבויש והתיישבנו על מיטתנו.

התחלתי לסרוק את הבנות הנוספות בחדר,

הסתכלתי לעבר אחת מהנערות, היה לה שיער בלונדיני גלי עם פוני צד ועיניים כחולות היא הייתה שזופה במקצת וחיוך חם עיטר את פניה ועיניה הקורנות.

" היי אני לירון" ענתה הנערה ועלתה למיטה שמעליי.

" ואני שי " .

התחלתי להתבונן סביבי וניסיתי לקלוט את הנערה שאמרה זאת.

עיניי רפרפו על לירון ,מיכל, ואפילו על עצמי , עד שקלטתי בעיניי את הנערה השנייה, שי.

עיניה היו חומות כהות, שיערה ג’ינג’י גלי, ושורות של החיילים בצבע הנמשים עיטרו את פניה, היא הייתה חיוורת מעט אבל קרנה מאושר.

" אני מאיה" הצגתי את עצמי והבלטתי את גומות החן על לחיי בחיוך ידידותי.

" ואני מיכל" הציגה את עצמה מיכל וקמה כדיי לקוד קידה מפוארת.

" אתן יודעות, שהגעתי לכאן לא חשבתי שאמצע בנות נחמדות כל כך בתור שותפות לחדר," התחילה לספר לירון " האחרונות שהייתי איתן בחדר , דחפו לי גרביים לפה מהחדר של הבנים" סיימה את משפטה והתחילה לצחקק.

ככה המשכנו לרכל, לדבר, ולקלוט דברים בפינצטה עד שעת ארוחת הערב, שלשם מיכל גררה אותנו בטענה שהיא ‘גוועת’ ברעב.

*

ירדנו במדרגות ופנינו לבניין השלישי.

כשהגענו לדלת הזכוכית של הבניין הזזנו אותה מעט קדימה , ונכנסנו ישר לקומה הראשונה, ולחדר האוכל.

בחדר האוכל הצטופפו להם כל תלמידי הכיתות, הגבוהות והנמוכות בטור למאכלים האהובים עליהם, ההגשה הייתה עצמאית בגלל מספר התלמידים הרב, וחדר האוכל היה מלא בריחות נעימים של אוכל.

" אני אלך לתפוס לנו מקום באחד השולחנות ואתן לכו תביאו אוכל, ואני מזהירה מי שתקפח אותי לא תשב בשולחן הזה" ענתה לירון בטון סמכותי ופנתה לכיוונם של השולחנות המרובעים הענקיים והארוכים.

נשארנו שלושה במערכה, אני, שי, ומיכל.

שלושתנו פנינו לסוף הטור ולקחנו סכו"ם וצלחות.

*

כשגמרנו למלא את צלחותינו כבר היינו פרודות, כל אחת לעצמה פנתה לעבר ידה המורמת של לירון שמצאה לה כבר כמה סובבים נוספים לשולחן.

כשהגענו הגשתי ללירון את הצלחת עם האוכל שהעמסתי עליה את מאכליה של לירון וכמוני, גם מיכל , ושי.

" מה אתן חושבות שאני עד כדיי כך שמנה" שאלה לירון בטון עצוב ולקחה את אחת מהצלחות שהוגשו לה.

שהתיישבנו בשולחן נקלענו לתוך שיחה קולחת ומרתקת על מאיפה משתין הדג.

בסוף השיחה ה- ‘מעניינת’ הוצגו היושבים לשולחן כמו בחלון ראווה.

משמאלי ישב דניאל, נער בגילנו עם שיער חום כהה לא ארוך מדיי ולא קצר מדיי עם פוני צד ועיניים בצבע טורקיז.

ליד דניאל ישבה שלי, ילדה עם משקפיים ורודות , שיער שחור חלק, פוני מקדימה ועיניים מלוכסנות ואפורות, שמה היה לילך.

לידה ישבו רון, שון וגבריאל שלושה תאומים די זהים עם פנים תואמות ועיניים כחולות אבל שון ג’ינג’י רון עם שיער חום וגבריאל בלונדיני, לכולם אותה תסרוקת ובגדים , ואותם בדיחות בקטע הזה זה משעמם כי זה נמאס שכל שנייה יש דה ז’ה וו של בדיחה מסוימת, אבל זה די נחמד.  

כשנגמרה הארוחה עלינו להביא בגדים, מגבת, שמפו, מרכך, וסבון והלכנו להתקלח.

כשיצאנו עלינו למעלה , התארגנו עוד קצת וירדנו למטה.

אני עשיתי שתיי קוקיות מלפנים לבשתי ג’ינס ארוך, טי שרט לבן ומגפיים קטנטנות שחורות.

לירון השאירה פזור, שמה קשת שחורה בשיער ולבשה שמלה שחורה ונעלי עקב שורות והרבה איפור.

שי כמוני לא אוהבת להתגנדר ועשתה קוקו גבוה, לבשה ג’ינס עד הברך , שמה טוניקה אדומה חלקה ונעלי ספורט שחורות.

ומיכל התגנדרה הכי הרבה מכולן, היא שמה אודם אדום שמלה לבנה והחליקה את שיערה השחור והוסיפה לקינוח נעלי בובה לבנות והכל בשביל יואב.

כשהלכנו שוב לחדר האוכל, כבר רעמה שם מוזיקה רועשת והכל הוזז.

חדר האוכל נראה כמו מסיבה אחת גדולה וכולם שם רקדו עד השעות הקטנות של הלילה.

למרבה צערה של מיכל, יואב רקד עם החברה שלו כרמל, והיא לא הסכימה לרקוד עם אף אחד מלבדו.

*

לחדר חזרנו כולנו לאכול את החטיפים והפירות שהבאתי.

דניאל, שון, רון, לילך גבריאל, יואב, כרמל(שהתגלתה נחמדה מאוד),לירון, מיכל, שי ואני.

כשגמרנו עם כל הצחוקים , השיחות ועם החטיפים כולם התפזרו לחדרים והלכו לישון.

*

כך נגמר היום הראשון שלנו בפנימייה.

*

 

מקווה שאהבתם ,

תגיבו ותשפיעו,

שיר:)

סיימנו לרוץ במדרגות והגענו לקומה השנייה.

בקומה השנייה , הופיעו על הקירות 30 דלתות, כל אחת לחדר אחר.

" חפשי את חדר 14″ אמרה לי רוני ולקחה מידי את המזוודה.

פסעתי במהירות במסדרון עד שהגעתי לדלת 14 , הדלת הגורלית.

פתחתי את הדלת עם המפתח שנשלח לאבי בדואר, ונכנסתי פנימה.

אל מול עיניי נגלה חדר בצבע קרם, זר פרחים צבעוניים צפה בנו מקנקן ורוד, חלון גדול שהשקיף על כל חצר הפנימייה ואותו עוטפות בחיבוק שתי חתיכות בד שקוף שמתעופפות ברוח הפורצת מהחלון.

התיישבתי על אחת ממיטות הקומותיים שהיו מצופות מצעים לבנים וצחורים והזמנתי את רוני להתיישב לידי, שבינתיים כל הזמן הזה היא עמדה בפתח עם המזוודה שלי סוקרות יחדיו את החדר.

רוני התיישבה לידי והניחה את המזוודה ליד השולחן הקטן עליו היה זר הפרחים, שוכב באגרטל עם אוזן קשבת ושמיעה מפותחת.

עוד לפניי שהתחלתי לסדר את הדברים אל החדר נכנסה נערה שחורת שיער עם תלתלים, עיניים חומות כהות , עור בהיר ונמשים , וחיוך מרוח על שפתיה.

" היי אני מיכל" אמרה לי והתיישבה על המיטה מולי.

" אני מאיה" עניתי לה עם חיוך מאוזן לאוזן ולחצתי את ידה.

" יאללה זזתי גם לי יש חדר לסדר" אמרה לנו רוני, נתנה לי חיבוק אחרון ויצאה מהחדר.

הדלת נפתחה שוב וממנה נכנס בחור שנראה בערך בגילנו, שזוף , עיניים חומות בהירות , ותלתלים מעטים בלונדינים.

מלפניו היה ארון עם ארבעה תאים, ירוק דשא עם ידיות בצורת כפתורים אדומים.

" אפשר קצת עזרה עם הארון, גבירותיי?" שאל הנער וחייך חיוך ידידותי.

" בטח" עניתי לו ועזרתי להזיז את הארון לפינה.

" היי אני מאיה" אמרתי לו אחריי שגמרנו את המלאכה .

" אני יואב , נחמד להכיר" ענה לי ולחץ את ידי בחום.

" ביי " אמר יואב ויצא מהחדר , והשאיר את מיכל ואותי לבדינו בלי נושאים לשיחה.

"נכון שהוא מדהים?" שואלת מיכל במבט חולמני.

" הוא בסדר" עניתי לה והתחלתי לפרוק את תכולת המזוודה לארון.

אחריי שגמרנו לפרוק את המזוודות פנתה אליי מיכל,

" רוצה ללכת להכיר את החברה?" שאלה אותי

" סבבה, אחר כך נוכל לאכול בחדרי את העוגות והפירות שהבאתי" עניתי לה ויצאנו מהחדר.

*

כשהגענו לקומה הראשונה, גילינו שהיא הומה בנות חדשות, כמונו .

מיכל תפסה בידי ונגררתי כל הדרך חזרה למעלה במדרגות התלולות עד לחדר.

" למה גררת אותי? את יודעת יש לי נפש… גם אני בן אדם…" אמרתי לה במבט עצוב.

" עם היית נכנסת לשם זה היה כמו להתאבד בלי מכתב!!" צעקה מיכל שכל המסדרון שומע.

" טוב שלא צעקת שאת חושבת שיואב ‘חלומי’!" צרחתי לה בתשובה והתחלתי לצחוק.

כשנכנסנו לחדר , כבר לא היינו לבד בפנים חיכו לנו עוד שתי נערות מחייכות….

*

מי אלו הנערות החדשות?

מה עם יואב ומיכל?

*

מצפה לתגובות ומקווה שאהבתם,

שיר

היי כולם!!!

אני מניחה שרוב הקוראים הגיעו מהבלוג הקודם…

הסיפור הראשון בבלוג יהיה ילדת חווה,

את הפרק הראשון אעלה מיד מכיוון שכבר פורסם בעבר , הוא מוכן….

מקווה שתהנו,

שיר:)