2
אני גרה בכרמיאל. בתקופה האחרונה העיר גועשת ורועשת, עלתה לכותרות בהקשרים שליליים וחשוב לי שידעו שלא כולם, למעשה הרוב, מתנגד לכל מה שקורה כאן. כן למכור בית לערבי או לא למכור.
לדעתי אין לעשות הכללה בנושא , כמו בכל נושא אחר. באותה מידה אני לא רוצה משפחה חרדית, שונאת ישראל ומנהגי ישראל, או משפחה מהעולם התחתון, שיגורו לידי.
יש לי תחושה כי מי שאינו ממשפחות ניצולות שואה, אין ו כל בעייה להגיד לערבים וכלבים הכניסה אסורה. אני ומשפחתי דור שני ושלישי לניצולי שואה, קשה לי עם הכללות האלה, אני לא שונאת ערבים, ערבים בנו את כרמיאל ותמיד חיינו בשלום, אם משהוא עורר פרובוקציה היומ אלה דוקא התושבים היהודים הכרמיאלים. רק בשנתיים האחרונות נושא זה עלה עם עליית סיעה בכרמיאל, המתנגדת להתיישבות ערבים בכרמיאל.
הערבים מציקים לבנות הצעירות, משתלטים על החנויות ועוד ועוד.
במקום להגיד מה לא לעשות, יש להגיד מה כן לעשות.
קודם כל יש להפנות אצבע מאשימה כלפי ממשלות ישראל מימין ומשמאל, במקום לדאוג להתנחלויות ולשפוך שם כספים בלי סוף, צריך היה להשקיע בתשתיות הכפרים הערביים, לדעת לגבות ארנונה, לדאוג שלא החמולות ישבו במועצות ואז מקבמבנים את הארנונה. צריך לדאוג שהביוב לא יזרום במרכזי הכפר, לדאוג שהתושבים שם ירצו להשאר ולא לעזוב, כדוגמת כל ישובי הדרוזים.
צריך לדאוג שבימי שישי שבת המשטרה תראה נוכחות יתרה ברחובות ובמרכזי הבילוי והקניות ותעניש כל נער ובחור צעיר, יהודי ערבי רוסי אתיופי, צבר, שלא ינהגו בפראות ושלא יציקו אחד לשני. לא הצפת הגזענות תעזור, להפך רק התנהגות ראויה והולמת. אתה לא יכול לנעול עיר על שער ובריח, אתה צריך להבין שאם אתה מראה גזענות אצלך בבית או במדינתך, איך את נסביר עצמנו אחר כך כלפי העולם, שמחרים אותנו.
חומר למחשבה.
